פסוליה זה כאב, פסוליה…

או קי , הגענו לימים הכואבים.

אתמול היה יום כואב והיום ממשיך כלא פחות ואף יותר.

הסיפור כפול, קשה לי ולפעמים בלתי אפשרי לישר את הרגל, וכשכואב אז גם הפאנטום כואב (להן נקמת הפאנטום ).

הכריתה גורמת לרגל להתכווץ בכיוון השני, ולכן אני צריך להיאבק בתרגילי פיזיו ואף בשכיבה רגילה לתקן את המצב.

וזה כואב.

אתמול שברתי את שיאי במנות אופטלגין והיום אנפץ אותו כי כבר לקיתי 2 מנות ומנה של חומר אחר חזק יותר.

בשכיבה רגילה אני מנסה להניח את קצה הגדם על המיטה ולמתוח אותו עד לזווית של -10 מעלות מהישר (הכי קרוב לישר  שאני יכול כרגע ), זה קצת כואב, ואז להשאיר אותו בתנוחה הזאת כשעה. מתיחה איטית.

ואז תרגילי פיזיו וכמה תרגילים שלימד אותי אתמול עופר. אני לא אגמור סט בגלל הכאבים אז לקראת הסוף אני משנה סדר.

בגלל שכואב לי למעלה, כבר כמה פעמים נתפסו לי השרירים כולם, אז כואב לי למטה וחטפתי פעמיים כאבי פאנטום בגדם. אז מכה כפולה רק שלפאנטום אין פיתרון. 😦

מזל שאני בא ממשפחה של רקדנים, כאבים להגיע למטרה לא נחשבים אצלנו דבר שלילי, בנוסף כל מאמץ שאחסוך מעצמי היום יעלה לי פי עשרה בשיקום…..

אז יאללה , עוד 10 הרמות רגל ישרה…

.

.

מזל שקראתי את המאמרים בזמן האחרון שקללות עוזרות להשתלט על כאב, אני עסוק בלהמציא כמה

אגב אצא לחופשה הבייתה לשישישבת וליום כיפור (אין שום סיבה להשאיר אותי קרוב לכל הזיהומים כאן אבל הצלקת לא נרפאה מספיק לשחרר אותי ).

2 תגובות to “פסוליה זה כאב, פסוליה…”

  1. שתיין כבד Says:

    אני עוקב.
    אין לי משהו חכם במיוחד לומר, אז נאמץ את האימרה: סייג לחוכמה – שתיקה.
    בכל זאת, כדי להרוג לך חמש דקות מזמן ההחלמה,
    אני מצרף את הסיפור הבא, כפי שהגיע קומפלט במייל.

    יום אחד, אב שואל את בנו:
    -תרצה לרוץ איתי מרתון?
    -הבן עונה לו, כן, אני רוצה!
    והם עושים ביחד את המרתון הראשון שלהם.

    מעט אחר כך, שואל האב שוב את בנו:
    תרצה לרוץ איתי שוב מרתון?
    והבן עונה לו, כן, בהחלט כן!

    תקופה אחר כך, שואל האב את בנו:
    תרצה לעשות איתי את ה-IRONMAN? (זהו הטריאטלון הכי קשה שקיים
    שכולל שחייה של 4 ק"מ, 180 ק"מ של רכיבה על אופניים וריצה של 42 ק"מ).
    והבן עונה לו כן!

    לא קל, ונדמה שזה משהו שקורה פה ושם,
    עד שמקבלים זווית שונה דרך הסרטון הבא:

    גמר חתימה טובה.

  2. jikirsch Says:

    אין ספק שזה נותן משמעות חדשה ל yes we can.
    כמו האצן בלי הרגליים שאני מת לראות המגיע לאולימפיאדה הקרובה , אף לפני הניתוח. ועוד כאלו כמו אלון אולמן.
    אני אסתפק בלארח חברים, טיול בפאריז ברגל ולחזור לחיי הרגילים אבל תיסלאם על ההשג.
    🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: