Post op – או התעוררתי

היום התחיל פחות  ממבריק , אמרו לי להיות במחלקה ברבע לתשע , מסתבר שהרופא התבלבל , היה צריך להיות רבע לשמונה.

אתמול בליילה יצאנו לארוחת  סוף הרגל האחרונה (אני אכתוב בתפוז בנפרד עליה ואקשר ) היה נהדר , אוכל מקום אווירה וחברה ( מעיין הבירה). גמרנו בקינוחים בתל אביב ( בראסרי ).

בקיצור התחלתי את העסק בלקום מוקדם ולארוז תיק. להשאיר דברים לבחור ששואל את הטוסטוס שלי בזמן האישפוז וכד' ( צמא נורא כי אני בצום מהלילה )

יצאתי ב8:30 וכשהייתי למטה קיבלתי טלפון מהמחלקה , איפה אתה , אתה אמור להיכנס לחדר ניתוח עוד 10 דקות.  מההההההההההה?

ריצה . עלייה למונית ( לא טריוויאלי לגרור מזוודה עם קביים )

הגעה , סינג'ור עובר אורח לגלגל איתי את  המזוודה למחלקה.

סוזי האחות הראשית נוזפת בי בחיוך ( אתיופית חמודה עם חוש הומור ובן בשם יונתן ) היא בדקה ואכן היה כתוב שאני צריך לחזור ברבע לתשע.

העבירו אותי חדר …למצוא לאן ( חדר 13 לא 12 ) , חלוק ….

רופא מסמן רגל , כן ימין לא שמאל. הצלקת העצומה מהניתוח הקודם הנה סימן עזר, לא ?

לחץ דם 135 על 79 …. סניטר מגלגל אותי למטה…..

בודקים לי תעודת זהות  ומוודאים שאני אני…  מה ?  יש מתנדב ל ניתוח במקומי?  … שיקום … בבקשה …

ביציאה מהמעלית אני רואה את פרופסור מלר … לא מאושר . הוא מן הסתם שונא איחורים…. אופס

בלי משקפים אני מתגלגל לחדר ההמתנה לניתוח ( הייתי פה כבר פעמיים , פחות קר או שאני מתנשף), חצי ריק כולם כבר בפנים. האחות אומרת שהכניסו  מישהו במקומי ואני צריך לחכות  לחדר שיתפנה….

ראיון אחות , רופא מרדים ( הפעם יכניסו אפידורל לפני ההרדמה הכללית) , בודקים לחץ דם , ירד ל110 , נרגעתי מסתבר.

25 דקות בערך אחר זה ( שנראות כנצח ) מגלגלים אותי לחדר הניתוח

העברה למיטה, הפעם היא ארוכה מספיק (בפעם הקודמת היו צריכים להרכיב הארכה,כמעט עפתי ממנה)  , המרדים לא מצליח להכניס מחט ליד שמאל, כואב , עובר לימין… לא ממש מוצלח אבל עובד. אני מתחיל להילחץ, בדיוק בזמן חומר הרגעה קל .

הפרופסור מופיע ומסביר (זה עניין חוקי מסויים )שמשרד הבריאות מחייב אותם לשאול עם אני רוצה לטפל בקבורת הרגל לבד או שבית החולים יעשה זאת .. לא ממש משנה לי , מה שנוח לו .. שבית החולים יעשה… 3 חתימות על העתקים ולעבודה.

אז מגלגלים אותי על מנת להכניס אפידורל,

מחט בעמוד השידרה  , כואב , מזיז, מעקצץ, מזיז , שורף, מזיז , כואב … או קי עכשיו טוב.

חומר נוסף ….

חושך

התעוררתי באולם התאוששות 2 , כמו קימה משינה של כמה שעות, מפזר חום מכניס אוויר חם אל מתחת לשמיכה. ההרגשה ממש נעימה.  אני חייב להשיג לי אחד כזה לחורף.

אם הייתי עם משקפיים הייתי פותח עיתון…

לגב מחובר מכשיר אפידורל , כל מיני חיישנים לחזה , קטטר ושאר מיני פירות.

אני בינתיים משחק עם אצבעות רגל ימין, ההרגשה שם כאילו כלום לא קרה, ההבדל היחיד שאין הרגשה של משקל השמיכה על אצבעות הרגל כשאני מעלה אותן.

אני מציץ , פקעת תחבושת עבה נמוך מהברך, אני לא מצליח לראות פרטים אבל הרגל נגמרת קרוב יותר מהשנייה.

כעבור רבע שעה מתחילה רמת פירוט התחושה לרדת ולהתעמם. אולי הגוף מתחיל לשכוח ?

רגל שמאל נרדמה , אני מזיז אותה כדי שלא תרדם, הדבר האחרון שאני צריך זה הקרנה של התחושה לרגל השניייה.

עולים למחלקה , קולי ניחר כי עדיין אסור לי לשתות, אני חלש , לא  הצלחתי להרים את השולחנון, האחות עושה את זה בשבילי.

אני מרים טלפונים חשובים מאוד ומתחיל להקליד על מנת שלא אצטרך לתאר את זה 30 פעם.

המשך יבוא

תגים:

6 תגובות to “Post op – או התעוררתי”

  1. טל גלילי Says:

    אוהבים אותך יונתן, אתה מדהים!

  2. jikirsch Says:

    טאבי התקשר הבוקר , מסר ד"ש

  3. ליאן Says:

    יונתן אתה הגיבור שלי!! תמשיך לכתוב .
    אוהבת ושולחת חיבוק ענק

  4. rozov Says:

    חשבתי שרצית לשמר את הרגל בפורמלין ולהשתמש בה בתור משקולת ניירות?

  5. jikirsch Says:

    ררררזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז ,
    שלום גדדדדדדול 🙂
    ראה הפוסט מלפני כמה דקות :
    https://jikirsch.wordpress.com/2009/09/17/legbreak/

    אהבה למישפוחה,

  6. jeky101 Says:

    יפה מאוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: